The Riverside Museum presents the first exhibition of paintings and graphics in the United States of the Ein Hod Artists' Village in Israel ... October 24th to November 13th, 1957.
Author: Riverside Museum (New York, N.Y.)
Publisher: New York : Riverside Museum, [1957]

האמן הבינלאומי, בנימין לוי ,פותח תערוכה חדשה תחת השם "השיבה הביתה", המסמלת את שיבתו לארץ אחרי גלות של ארבעה עשורים מוצלחים של אמנות חוצת גבולות. את התערוכה תארח התכשיטנית הבינלאומית ואספנית האמנות, איה עזריאלנט, בסלון האמנות החדש שפתחה "המחסן של איה" שבמרכז G צמרת. זוהי התערוכה הראשונה של האמן מאז חזרתו ארצה.

התערוכה מכילה אוסף ציורי שמן, מים והדפסים ומבחר פסלי ברונזה שקיבלו חיים בהשראת הדמויות האתניות הססגוניות המזוהות עם האמן. לדברי איה עזריאלנט, אוצרת התערוכה: "כל יצירה מספרת סיפור שהמוטיבים בו שאובים מילדות רחוקה בכרם התימנים בתל אביב או דמויות תיאטרליות שחצו את חייו וחלומותיו".

עבודותיו של בנימין לוי מלאות דמיון והומור ושייכות לז'אנר של סמי-סוראליזם. הן משתרעות על פני נושאים מגוונים- ציורי הזוגות, הנשים, הגברים, המשפחות, בעלי החיים הנופים ועוד .הן מבוססות במידה רבה על זיכרונות ילדותו בכרם התימנים בתל אביב שם גדל עם הוריו ועם עשרת אחיו ואחיותיו, ועל המפגשים חוצי הגבולות, העמים והעדות שיצרו טיפוסים וחיבורים הזויים.

הציורים של לוי ספונטניים ולא מתוכננים, מתפתחים מתוך התת מודע. לפעמים הוא מתחיל לצייר גבר ולבסוף משתנה הדמות לאשה או להיפך. גורם ההפתעה ביצירותיו יוצר מצבים אבסורדים, כדוגמת איש לבוש בחליפה מוקפדת עם פפיון באמצע המדבר או אדם זוחל על תקרת ביתו.

הציורים של בני שאובים מתוך המציאות בשילוב עם הרבה דמיון: "לעיתים שואלים אותי מדוע אני מצייר ומפסל לעיתים נשים גדולות עם גברים קטנים. תשובתי היא שכנראה מפני שנשים בעיני חזקות מגברים".

פסליו של לוי מגלמים את הדמויות האתניות הססגוניות מתוך יצירותיו אשר קיבלו חיים בצורת פסלי ברונזה. חלק מן הפסלים מוצבים במימדי ענק במקומות שונים בעולם ובארץ, למשל בכניסה לכפר האמנים עין-הוד ובתיאטרון גבעתיים. את פסלו הנודע, "זוג בקופסת סרדינים" חנך שמעון פרס…

50 שנה חלפו מאז נראו בפעם האחרונה. הם עמדו בגבורה בגשמים ובקור, ניצלו משריפת הענק בכרמל ושרדו אפילו אחרי הנזקים הקשים שגרמו להם בני האדם. כעת, כמעט שלושה עשורים לאחר שיוצרם הלך לעולמו והפקיר אותם לגורלם, נחשפים מחדש ציורי הקיר של מרסל ינקו, בסטודיו שלו בכפר האמנים עין הוד.

"זו תגלית של פעם בחיים. גילוי נדיר ברמה עולמית, ששום דבר שעבדתי עליו לא משתווה אליו", אמר בחודש שעבר הצייר אלי שאלתיאל, שנמצא בימים אלה בעיצומה של מלאכת שחזור הציורים. "זה מפתיע ומשמח. תגלית עם ערך היסטורי", הוסיפה מיכאלה מנדה ינקו, הנכדה של הצייר הנודע.
"לא בכל יום מגלים עבודות מקוריות של אחד האמנים הכי חשובים שהיו פה, שעבודותיו נשמרות במוזיאונים ברחבי העולם ושוות הון תועפות", סיכמה רעיה זומר-טל, המנהלת והאוצרת של מוזיאון "ינקו דאדא" בעין הוד.
מה, מתי ומדוע צייר ינקו על קירות? למה החליט למחוק את הציורים ואיך הם התגלו? תחילתו של הסיפור בפורים של שנת 1956 בעין הוד. ינקו, שייסד את הכפר שלוש שנים לפני כן, היה בשיא הקריירה שלו. כאחד ממייסדי התנועה האמנותית המהפכנית "דאדא", הוצגו עבודותיו במוזיאונים נחשבים בעולם ונמכרו במחיר גבוה. עשרות הבתים שתיכנן כאדריכל פיארו את רומניה, מולדתו.
לכתבה...

הגלריה המרכזית של אמני עין הוד, מציגה כל חודשיים תערוכה מתחלפת ומשמשת חלון ראווה לאמנים ואומנים החיים ויוצרים ביישוב. בתערוכה האחרונה "רוקנ'רול", קיבלו האמנים קול קורא מנעמי הוס, אוצרת הגלריה וכאשר הגיעו היצירות היא הופתעה לגלות שתי יצירות רדי מייד זהות לחלוטין. אורית קרזבום, ביקרה והתרשמה.

10:00-14:00 שבתות וחגים 11:00-16:00 יום ב- סגור

טלפון:04-9842548,04-9842029

רוקנ'רול - לכתבות נוספות

מילים לקאי (קאי לוטמן ז"ל, 1935-2005)

הרקדן והמורה קאי לוטמן, המוכר בשמו הבינלאומי קאי סלינג (Caj Selling) , נפטר לאחר מחלה קשה וממושכת. בשנות ה-60 וה-70 היה מבכירי רקדני הבלט הקלאסי בעולם. לוטמן, חתן פרס קרינה ארי (Carina Ari) היוקרתי של ממשלת שוודיה, לקח מאז עלייתו לישראל חלק חשוב בעשייה המחולית בארץ.

קאי לוטמן נולד ב- 1935 בשטוקהולם למשפחה יהודית שברחה מפולין. אמו נפטרה כשהיה בן עשר, ושלוש שנים לאחר מכן התקבל לבית הספר המלכותי של שוודיה תחת השם סלינג, קיצור של זלינגר, שם משפחתה של אמו. בגיל שבע עשרה רקד את התפקיד הראשי בבלט "ריימונדה" בבלט המלכותי השוודי.

ב- 1958 נשלח יחד עם סולנית הבלט השוודי מריאן אורלנדו לסיור קונצרטים במוסקווה, בריגה ובקייב, במסגרת שיתוף פעולה אמנותי בין ברית המועצות לשוודיה. הוא היה בין הרקדנים מהמערב שנשלחו לרקוד בברית המועצות לשעבר. במשך שישה חודשים השתלם בבית הספר על שם קירוב. המורה הנודע פושקין, שהיה מורם של מקרובה ונורייב, עבד איתו על הרפרטואר הקלאסי ולימד אותו את סודותיהם של גדולי המבצעים. עוד באותה

סינדרלה (1974), קופליה (1975), ואגדת הדוכיפת(1976).

שנה הוזמן לרקוד כרקדן ראשי בבלט המלכותי הבריטי לצד הפרימה בלרינה ברל גריי. נינט דה ולואה העריכה אותו מאוד והוא נשאר בלהקה במשך שנה, שם רקדן תפקידים ראשיים ב"יפהפייה הנמה", "אגם הברבורים" ו"ג'יזל". משם חזר לשוודיה עטור תהילה והיה לכוכב של הבלט השוודי.

הוא הוזמן להופיע בתיאטרון הבלט האמריקאי (1962) וזכה לביקורות נלהבות. בהמשך גם הצטרף לסיור מחוף לחוף עם ה'בלט תיאטר', משם נסע לאוסטרליה והיה לכוכב בבלט האוסטרלי. הוא רקד עם מרבית הבלרניות הגדולות שבמערב.

הקשר לישראל החל בזכותה של אנה ריבקין, סופרת שוודית, שכתבה ספרים על ילדים מארצות שונות בעולם. הספר הראשון בסדרה הוקדש לתימנים בישראל. ב- 1964 ערך גיחה קצרה לישראל ובשוודיה נהג להיפגש עם ידידתו הוותיקה ליה שוברט,…

קרטה בסטודיו שלו. צילומים: שלומי יוסף

“I moved [the studio] from the North to Tel Aviv, because up North everything is simply dead from the perspective of art and culture,” Karta said during a recent interview.Despite his move to Israel’s big city, much of Karta’s work reflects and incorporates objects from life outside Israel’s densely populated urban center. The piece opening the exhibit at Florentine 45, “Blue Blood,” is shaped from an industrial pipe that looks like the traditional horn of plenty, what appears to be part of a wheelbarrow, a small tree, several pieces of luggage and various other items.

“The piece is really about moving, both physically and mentally,” said Karta. “The color white generally represents women, like the classic image of the wedding dress …and [“Blue Blood”] attempts to represent the woman’s move into the new marital home and the desire to rise in the social hierarchy for financial resources to raise children. Just like with animals, the females seek the dominant male, the alpha male, to raise her children. ”

Read more...

read much more...