החממה החינוכית בכפר הנוער ימין אורד

התעוררות הלב

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם



בפיוט זה נפתח סדר הסליחות לפי נוסח הספרדים הנוהגים לקום באשמורת השחר לאמירת סליחות במשך ארבעים יום מראש חודש אלול - חודש הרחמים והסליחות ועד ערב יום הכיפורים. המצב הקיומי של האדם יום יום הוא מצב שינה, תרדמה ומוות ביחס לעולם הרוחני. המיסטיקה היהודית והסוּפית מבקשות גם-יחד מהאדם להתעורר מתרדמותו הקיומית ולהיוולד מחדש בעולם הלב, העולם הרוחני-הפנימי האלוהי. ההתעוררות הלבבות כרוכה בחבלי לידה קשים של מות העולם שבו גדל האדם ובו התחנך, עולם שבו היה זר לעצמו, עבד לגחמותיהם של אחרים וגם של עצמו. עתה עליו להשתחרר מהאגו ולהוליד עצמו מחדש מיגיע כפיו בהוויה הרוחנית הגדולה

רעיון זה טמון בפתגם הרווח במיסטיקה הסוּפית מות קודם שתמות مت قبل ان تموت - ההתעוררות הלב כרוכה במוות הטקסי של יצרי האגו ואילו המוות-הכיליון המיסטי באל כרוך בהתעוררות הלב כך רומז .החדית' המיוחס לנביא מחמד: בני אדם ישנים וכשהם מתים מתעוררים النّاسُ نِيامٌ فإذا ماتوا انتَبَهوا האם מדובר רק במוות טקסי - התאחדות מיסטית באל לרגעים אחדים או שמא בכיליון מיסטי באל - עזיבת הגוף והיטמעות טוטלית באל



המאמץ הרוחני של 40 הימים הבאים עלינו לטובה יוקדש לפי הדרך הסוּפית להתעוררות הלב



אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי - ראשי תיבות אלול

ראשית המסע הרוחני בחודש אלול הוא התעוררות הלב מתוך אהבה

וסופו של המסע ביום הכיפורים בהתאחדות השלמה שבין האוהבים

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם / מחבר לא ידוע


בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים

שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים

רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים

וּמְהֵרָה רוּץ לְעֶזְרָה לִפְנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים

וּמִפֶּשַׁע וְגַם רֶשַׁע בְּרַח וּפְחַד מֵאֲסוֹנִים

אָנָּא שְׁעֵה שִׁמְךָ יוֹדְעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים



עֲמֹד כְּגֶבֶר וְהִתְגַּבֵּר לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאִים

יָהּ אֵל דְּרֹשׁ בְּכֹבֶד רֹאשׁ לְכַפֵּר עַל פְּשָׁעִים

כִּי לְעוֹלָם לֹא נֶעְלָם מִמֶּנּוּ נִפְלָאִים

וְכָל מַאֲמָר אֲשֶׁר יֵאָמַר לְפָנָיו הֵם נִקְרָאִים

הַמְרַחֵם הוּא יְרַחֵם עָלֵינוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים

לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים

אהבה חירות ויין סרמד קאשאני

שיר-ערש: ריטואל, זיכרון ותרבות

* *   לשעבר  שמעתי כי המשוררת, המתרגמת, הסופרת וחוקרת הספרות ש' שפרה (2012-1931) דרה בעיר מגוריי, אך לא ידעתי באיזו קירבה וסמיכות. מזה כמה ימים ביורדי מביתי קצת אחר הפניה הראשונה של הרחוב, מקום הישפכו של הרחוב, בו אני מטלטל את ימיי, אל רחוב שכן, תלויות מודעות-אבל המודיעות את דבר פטירתהּ של המשוררת והמתרגמת, בת-הארץ. [...]

אתה ג'ים ואתה מרגרט ואתה הזמרת מלה-פּלוֹמָה

* שני שירים מאת וואלאס סטיבנס (1955-1879), בתרגומי.  * *   זריחה דמוּיָת קשׂקשׂי דגים   שְלָדִים מלודיים של כָּל נִגּוּנֵי ליל אמש היום הוא היום והרקּוּדים פָּנוּ-פָּגוּ   טָּל נח על כְּלֵי הקש, שבהם נִגַּנְתָ החריצים על פני הכביש הריק שלךָ הם אדוּמים * אתה גִ'ים ואתה מַרְגְרט ואתה הזמרת מלָה-פָּלוֹמָה התרנגולים קוֹראים, מריעים [...]

האינדיאנית ומסכת הברזל

* * מֵאָז טְעָמַתּוּ חַוָּה, וְעַד אֵלֵינוּ לְמַטָּה, אֵיזוֹ דֶּרֶך! [נלי זק"ש, אלגיה 17, מתוך: אלגיות על העקבות בחול, תרגם מגרמנית: ידידיה פלס, ספרי סימן קריאה והוצאת הקיבוץ המאוחד: תל אביב 1987, עמ'  27]  8* אני מבקש להציע אינטרפרציה לשתי יצירות מאת הציירת והאמנית הדאדאיסטית הגרמנית, חנה הוֹך (נהגה: הוֹש, 1978-1889), ממייסדותיו של התנועה הדאדאיסטית [...]